להופעת הבכורה של משגר לוויינים איראני על בסיס דלק מוצק יש משמעות אסטרטגית.
ב-2.2.2008 שיגרה איראן לראשונה לוויין לחלל. הלוויין נקרא “עומיד” והוכנס למסלול סביב כדור הארץ בעזרת משגר הלוויינים האיראני “סאפיר”, המבוסס על הטיל הבליסטי “שאהאב 3”. בכך הצטרפה איראן למועדון האקסקלוסיבי של מדינות יורדות חלל, לאמור מדינות שיש להן יכולת לשגר לוויינים למסלול סביב כדור הארץ על ידי משגרי לוויינים משל עצמן המשוגרים מהטריטוריה הלאומית שלהן (ישראל נכנסה למועדון מצומצם זה בספטמבר 1988 עם שיגורו המוצלח של הלוויין “אופק 1″). מאותו יום ואילך איראן חוגגת מדי שנה את השני בפברואר כ”יום טכנולוגיות החלל” הלאומי. סוכנות החלל האיראנית, העומדת להלכה (אך לא למעשה) בראש תוכנית החלל האזרחית של איראן, עושה מאמצים כבירים כדי לחגוג את היום הזה בעזרת שיגור של לוויין לחלל. לעיתים הדבר עולה בידה, ואז מתגלה לעולם לוויין איראני חדש או משגר לוויינים חדש. לרוב הדבר אינו עולה בידה, ו”יום טכנולוגיות החלל” האיראני נחגג בסדרה של כנסים מדעיים ותוכניות טלוויזיה המהללות את העבר המפואר ומציירות לצופים את העתיד המפואר עוד יותר.
ב”יום טכנולוגיות החלל” שנחגג השנה צפה העולם בהופעת הבכורה של משגר הלוויינים הראשון של איראן המבוסס על הנעה בדלק מוצק. לדבר זה יש משמעות שחורגת מהרובד הטכנולוגי גרידא: בשונה מטילים בעלי הנעה נוזלית, המחייבים תהליך ממושך של תדלוק לפני ההמראה, טילים המבוססים על דלק מוצק מוכנים לשיגור בכל עת, ולכן מרבית הטילים הבליסטיים המבצעיים בעולם מבוססים על הנעה בדלק מוצק. משגר הלוויינים האיראני החדש שוגר ממשטח השיגור בשדה הניסויים “סמנאן”, דרומית-מזרחית לטהראן, במסלול תת-חללי שלא הכניס לוויין למסלול. האיראנים כינו את משגר הלוויינים החדש “זולז’אנא”, על שם סוסו המיתולוגי של חוסיין איבן עלי, הקדוש המעונה הראשון של האסלאם השיעי, שנהרג בקרב בשנת 640 לספירה. יותר מאלף שנים לאחר מכן כובד זכרה של החיה האצילית בקריאת משגר הלוויינים החדש על שמה, ובציור של סוס מכונף על דופן הטיל.
הידיעה הראשונה בדבר קיומו של משגר לוויינים חדש – הרביעי בסדרת משגרי הלוויינים של איראן – נמסרה על ידי סוכנות הידיעות האיראנית “מהאר” עוד ב-9 בפברואר 2020, לאמור כשנה לפני השיגור הראשון. סוכנות הידיעות דיווחה על השלמת הפיתוח של משגר לוויינים חדש על בסיס הנעה בדלק מוצק המכונה בשם “זולז’אנא”, והודיעה שהשיגור הראשון מתוכנן ליוני של אותה שנה (מקור: פאביאין הינץ, 14.2.2020). באוגוסט של אותה שנה הכריז שר ההגנה האיראני חאטאמי כי “הזולז’אנא”, משגר לוויינים על בסיס דלק מוצק, יהיה בעל אותם ממדים כמו משגר הלוויינים “סימורג” המבוסס על דלק נוזלי, וכי השיגור הראשון שלו יהיה תוך כדי השנה הנוכחית לפי הלוח האיראני, שמסתיימת במרץ 2021. הוא הוסיף ואמר כי ניתן יהיה לשגר את ה”זולז’אנא” מרכבי שיגור ניידים. ה”זולז’אנא” המריא לראשונה ב-2 בפברואר 2021, בפיגור של שבעה חודשים לעומת המועד שנקבע בהודעה של סוכנות הידיעות “מהאר”, אך עוד לפני סיום השנה על פי הלוח האיראני, כפי שחאטאמי הבטיח.
כאמור, ה”זולז’אנא” לא הכניס לוויין למסלול סביב כדור הארץ, והידיעות אומרות שהוא הגיע לגובה של 320 ק”מ. ייתכן שהיה פה כישלון להכניס לוויין למסלול, אך סביר יותר להניח ששיגור ראשון זה לא נועד לקפיצה הנחשונית ורבת הסיכונים של ניסיון להכניס לוויין למסלול כבר בשיגור הבכורה, אלא נועד לבדוק את מערכות משגר הלוויינים החדש במסלול תת-חללי כדי לוודא את תהליך השיגור ואת ביצועיו של הכלי החדש. סרט הווידאו שהופץ על ידי האיראנים מראה את משגר הלוויינים מעט לפני המראתו כשהוא ניצב על משטח השיגור, בעוד מגדל השירות שמשמש להכנת השיגור כבר מורכן הצידה כדי לא להפריע להמראה. בפס הקול נשמע קריין נלהב המקריא פסוקים שונים שבהם נזכר שמו של אללה, וספירה לאחור מעשר עד אפס. באופן מוזר למדי, ברגע האפס לא קורה שום דבר, אך הקריין איננו מתבלבל ועובר מספירה לאחור לספירה קדימה. כשהוא מגיע ל”עשר”, הטיל ניצת וממריא מעלה. האם הדבר מעיד על תקלה כלשהי? קשה לומר. ייתכן שהצתת השלב הראשון של משגר הלוויינים תוכננה מראש לפלוס עשר שניות, מסיבות לא ברורות. בכל אופן, המשגר נראה מבצע המראה תקינה וטיפוס למסלול שהולך ומשתפע, כמקובל בשיגורים מסוג זה. לאחר כ-60 שניות, התמונה מתפוגגת וסרט הווידאו מסתיים. אין עדות בסרט לכך שבוצעה הפרדה של השלב השני מהראשון או שהשלב השני הוצת. הדבר מרמז על כך שהשלב השני לא פעל בשיגור זה, אם מחמת תקלה ואם על פי תכנון מראש, שאם לא כן היו האיראנים מקפידים להראות את הפרדת השלבים ואת הצתת השלב השני, כפי שהם נוהגים בדרך כלל. עוד דברים שבולטים בהעדרם הם שידורים ממצלמות המותקנות על משגר הלוויינים עצמו, המראים את ההמראה ממבט הטיל ואת הקרקע המתרחקת. הרושם הוא שהאיראנים הקדישו את כל המאמץ לעמוד ביעד של שיגור בתאריך בעל המשמעות ההיסטורית של ה-2 בפברואר, ושיגרו את הטיל כפי שהוא היה מוכן לקראת תאריך זה. לא מן הנמנע שרק השלב הראשון היה חי ואילו השלבים הבאים היו דמיים בלתי פעילים, תוך ויתור על יעדים משניים כמו התקנת מצלמות על משגר הלוויינים.
ה”זולז’אנא” הוא משגר לוויינים תלת-שלבי: שני שלבים ראשונים המבוססים על מנועי דלק מוצק וכמעט זהים זה לזה, ושלב שלישי נוזלי הלקוח כנראה ממשגר הלוויינים הראשון של איראן, ה”סאפיר”. מנועי השלב הראשון והשני של הטיל, בקוטר של מטר וחצי, הם מנועי הדלק המוצק הגדולים ביותר שנחשפו עד כה על ידי איראן, וכוללים כנראה כ-20 טון חומר הודף מוצק כל אחד. ל”זולז’אנא” יש חזות מוזרה משהו, עקב “תפיחה” בחיבור שבין השלב הראשון לשני. מקור ה”תפיחה” המוזרה היא העובדה המעניינת שה”זולז’אנא” עושה שימוש בטכנולוגיה מיושנת למדי לצורך ניהוג הטיל, במקום טכנולוגיית הניהוג המודרנית והמתקדמת שהוצגה לא מכבר על ידי ארגון משמרות המהפכה (משה”מ) במנוע רקטי חדש שנקרא “סאלמאן”, ושהוא כנראה פרי פיתוח פרויקט הטילים הסודי של משה”מ עצמם. גם העובדה שמנועי ה”זולז’אנא” מיוצרים מפלדה, במקום מחומרים מרוכבים קלים וחזקים בהרבה כמו מנוע ה”סאלמאן” של משה”מ, תמוהה למדי. השימוש בטכנולוגיות המיושנות הללו יכול אולי להסביר את הביצועים הנמוכים של ה”זולז’אנה”: לפי מה שהוצג על ידי סוכנות החלל האיראנית משגר הלוויינים החדש שוקל 52 טון בהמראה, אך יכול להכניס למסלול לווייני נמוך רק 200 ק”ג, פחות מחצי ממה שניתן היה לצפות ממשגר לוויינים בגודל הזה.
העובדה שמשגר הלוויינים החדש ביותר של איראן אינו עושה שימוש בטכנולוגיות החדשות ביותר שבידי איראן תמוהה למדי. המקובל בהנדסת חלל הוא לבסס את משגרי הלוויינים על הטכנולוגיות המודרניות ביותר על מנת לסחוט מהם כל טיפה נוספת של ביצועים. ניתן אולי להסביר את העדרן של הטכנולוגיות החדשות ביותר של איראן מה”זולז’אנא” בממדים הגדולים של משגר הלוויינים החדש. מנוע ה”סאלמאן” של משה”מ, שבו הוצגו הטכנולוגיות החדשות ביותר של איראן, קטן בהרבה ממנועי הענק החדשים של ה”זולז’אנא”, שהם כאמור מנועי הדלק המוצק הגדולים ביותר שהוצגו על ידי איראן עד כה. ייתכן אם כן שהמהנדסים האיראניים עדיין לא הספיקו להתאים את הטכנולוגיות הללו לממדים הגדולים יותר של ה”זולז’אנה”. אפשרות אחרת היא שמשה”מ לא אפשרו לסוכנות החלל האיראנית להשתמש בטכנולוגיות המודרניות שברשותם מכיוון שלמשה”מ יש תוכנית חלל מתחרה משלהם, שנחשפה באפריל 2020 עם שיגור הלוויין הצבאי הראשון של איראן (ראה “משמרות המהפכה של איראן ממריאים לחלל”, 30.4.2020). לא מן הנמנע שמשה”מ רואים בטכנולוגיות הללו רכוש קנייני שלהם שאינו זמין לתוכנית החלל האזרחית של איראן.
עצם הופעתו הפומבית של ה”זולז’אנא” מסמן שינוי במדיניות הזהירה עד כה של איראן שלא לחשוף כל יכולת טילית שיכולה לאיים על אירופה. משגר הלוויינים הגדול הקודם של איראן, שנקרא “סימורג”, אינו מתאים לשמש כבסיס לטיל בליסטי לטווח ביניים או לטיל בליסטי בין-יבשתי, עקב העובדה שהוא מבוסס על טכנולוגיות סבוכות למדי של דלקים נוזליים, ועקב שיטת השיגור שלו המחייבת הכנות ממושכות במתקן שיגור נייח. ה”זולז’אנא” שונה בכך מאוד מקודמו: טיל בליסטי שיבוסס על שני מנועי הדלק המוצק שלו יוכל כנראה לשגר מטען של 500 ק”ג (לאמור, ראש חץ גרעיני) לטווח אפשרי של 4,000 ק”מ שיכול לכסות את כל אירופה. ה”זולז’אנא” הוא אפוא מקור סביר לטיל בליסטי לטווח ביניים שיוכל לאיים על המדינות העיקריות של האיחוד האירופי, טיל שיהיה מוכן בכל רגע לשיגור ושניתן להשרדה בפני התקפת מנע. יתרה מכך: לפי הודעתו של שר ההגנה האיראני, ניתן יהיה בעתיד לשגר את ה”זולז’אנא” ממשגר נייד, יכולת שמתאימה יותר לטיל בליסטי צבאי מאשר למשגר לוויינים אזרחי. הרושם המתקבל הוא שההנהגה האיראנית “מותחת” את סיפור הכיסוי של תוכנית החלל האזרחית בבד בבד עם “מתיחת” החריגות שלה מהסכם הגרעין על מנת לאסוף קלפי מיקוח לצורך משא ומתן עם ארה”ב על חזרה להסכם הגרעין. בשלב הנוכחי החריגות של איראן מהסכם הגרעין הינן הפיכות וניתן לבטלן בקלות יחסית תמורת הסרת הסנקציות שהוטלו על ידי ממשלו של הנשיא טראמפ. בדומה, החריגה שמגולמת ב”זולז’אנא” מהמגבלה העצמית של 2,000 ק”מ שאיראן הכריזה עליה – כלומר, היכולת של ה”זולזאנא” לשמש כמקור לטיל בליסטי שיכול להגיע לטווח כפול – יכולה להיות גם היא הפיכה כוויתור סמוי במסגרת המו”מ כדי להפיג את החששות של מדינות אירופה.
סוכנות החלל האיראנית (סח”א) ניצלה את “יום טכנולוגיות החלל” כדי להציג לציבור האיראני את עתיד תוכנית החלל שלה – עתיד מפואר למדי, אם תוכניותיה של סח”א אומנם תתגשמנה. נזכיר שה”זולז’אנא” הוא הדור השלישי של משגרי הלווייניים של סח”א. קדמו לו ה”סאפיר” (שהצליח לשגר עד כה 4 לוויינים) וה”סימורג” (שלא הצליח לשגר עד כה אף לוויין). הבא בתור יהיה ה”סאחריר”, משגר לוויינים ענק בעל שלושה שלבים של דלק מוצק ומשקל כולל משוער של כ-160 טון. ה”סאחריר” יוכל להכניס לוויינים במשקל של 700 ק”ג למסלול בגובה 1,000 ק”מ סביב כדור הארץ. משגר ענק זה יחוויר לעומת הבא אחריו: ה”סורוס 1″, מפלצת ענק במשקל המראה של כ-700 טון, שגם הוא יהיה כאין וכאפס לעומת המשגר האולטימטיבי: ה”סורוס 2″, שמשקלו יהיה כ-1,300 טון, משקל שיעמיד אותו בשורה אחת אם משגר הלוויינים הגדול ביותר שקיים היום בעולם, “הפאלקון הכבד” (Falcon Heavy ) של חברת “ספייס איקס” מיסודו של אלון מאסק האגדי. ה”סורוס 2″ יהיה מסוגל, כך נאמר, לשגר לווייני תקשורת כבדים למסלול גאוסטציונרי בגובה של 36,000 ק”מ מעל פני כדור הארץ. סח”א נמנעה מלכבול לוחות זמנים לביצוע התוכנית הגרנדיוזית הזו, אך סביר להניח שה”סורוס 1″ וה”סורוס 2″ לא ייראו על כני השיגור באיראן בעתיד הקרוב, או אפילו בעתיד הרחוק יותר.
לא כך המצב לגבי משגר הלוויינים הבא של סח”א, ה”סאחריר”. מהתרשים של משגר זה שהוצג בטלוויזיה האיראנית ניתן להסיק שקוטרו של ה”סאחריר” הוא 2 מטר. אחת התמונות האחרונות של חסן מוגאדאם, “אבי תוכנית הטילים והחלל של איראן”, לפני מותו בתאונת עבודה, מראה אותו משוחח עם קבוצת עוזרים, כשברקע מונח מנוע דלק מוצק בקוטר של 2 מטר. האם יש כאן מקריות? לא בהכרח. חסאן מוגאדאם נהרג בהתפוצצות ענק שאירעה כנראה במהלך יציקת החומר ההודף לתוך מנוע דלק מוצק רב-ממדים. כיום ידוע שפיתוח מנוע זה היה חלק מתוכנית סודית של משה”מ לפיתוח משגר לוויינים בדלק מוצק בשם “גאעם” בקוטר של 2 מטר. ייתכן שסח”א מתכננת לעשות שימוש במנועי תוכנית “גאעם” לצורך משגר ה”סאחריר”. האם משה”מ יאפשרו לסח”א האזרחית להשתמש במנועים שפותחו על ידם? אילו היה מדובר בכל מדינה אחרת, התשובה הייתה חיובית בוודאות גבוהה. מאידך גיסא, לאור ההשערה שמשה”מ לא אפשרו לסח”א לעשות שימוש בטכנולוגיות הקנייניות שלהם לצורך ה”זולז’אנא”, התשובה רחוקה מלהיות ודאית.
מכל מקום, מנועיו של ה”סאחריר” יכולים להוות בסיס מצוין לטיל בליסטי בין-יבשתי בעל מנועי דלק מוצק המוכנים לשיגור בכל עת. כפי שתואר במאמר קודם (ראה “תוכנית החלל של איראן כמכפיל כוח אסטרטגי בדרך להגמוניה אזורית ועוצמה גלובלית” מ-18.8.2020 ), תוכנית החלל של איראן ממלאת בין השאר תפקיד של סיפור כיסוי להשגת טכנולוגיות וידע שיאפשרו לאיראן לבנות טילים בליסטיים בטווחים שמעבר למגבלה העצמית של 2,000 ק”מ. השיגור של ה”זולז’אנא” וחשיפת התוכניות השאפתניות לעתיד נתנו הצצה מוגבלת, אך משמעותית, למפת הדרכים האיראנית להשגת היכולת לאיים על אירופה וארה”ב בטילים בין-יבשתיים. שלא כחבריהם הצפון-קוריאנים, שנוהגים להציג לראווה טילים בליסטיים בין-יבשתיים מפלצתיים במצעדים ליליים ראוותניים, המנהיגים המתוחכמים יותר של איראן נוקטים איפוק ואינם חושפים את קלפיהם. במקום זאת, הם מאפשרים לעולם הצצה חטופה ביכולות ההולכות ונבנות שלהם להגיע לעוצמה האסטרטגית של מעצמת-על אם וכאשר הם יחליטו שהגיעה השעה לכך.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: Mardetanha
- בניית אתרים